יוצרת לנו עולם ❤️ אני נתקלת לפעמים באנשים מבוישים ששואלים אותי איך? או איפה האבא?הכי לא מתביישת לספר! מבנק הזרע! תודה לאל! מבחירה מרצון להיות משפחה חד הורית,כרגע. יש לי את הזכות לבלות עם הבת שלי, אנחנו מסתובבות בעולם בדיוק כפי שחלמתי, בגיל שמאפשר להיות בלי מסגרות של גן או בית ספר, פשוט לטייל. אני לא יודעת מתי עוד תהיה לנו הזדמנות כזו, וכמובן בשביל לעשות את זה אני מסבלטת את הבית שלי) וככה יכולה להרשות לעצמי את החוויה החד פעמית הזו כן!!!! אני אמיצה! וכן חרדתית! וכן אני גאה בעצמי! וכן קשה לשחרר אבל זה אפשרי! אני שולחת לכל מי שרואה את זה, לעצור את החיים לשחרר כל מה שאפשר ולהמשיך מחדש, להיות איפה שנעים ולגרום לדברים טובים לקרות 🥥❣️🏝️🛖
יוצרת לנו עולם ❤️ אני נתקלת לפעמים באנשים מבוישים ששואלים אותי איך? או איפה האבא?הכי לא מתביישת לספר! מבנק הזרע! תודה לאל! מבחירה מרצון להיות משפחה חד הורית,כרגע. יש לי את הזכות לבלות עם הבת שלי, אנחנו מסתובבות בעולם בדיוק כפי שחלמתי, בגיל שמאפשר להיות בלי מסגרות של גן או בית ספר, פשוט לטייל. אני לא יודעת מתי עוד תהיה לנו הזדמנות כזו, וכמובן בשביל לעשות את זה אני מסבלטת את הבית שלי) וככה יכולה להרשות לעצמי את החוויה החד פעמית הזו כן!!!! אני אמיצה! וכן חרדתית! וכן אני גאה בעצמי! וכן קשה לשחרר אבל זה אפשרי! אני שולחת לכל מי שרואה את זה, לעצור את החיים לשחרר כל מה שאפשר ולהמשיך מחדש, להיות איפה שנעים ולגרום לדברים טובים לקרות 🥥❣️🏝️🛖
יוצרת לנו עולם ❤️ אני נתקלת לפעמים באנשים מבוישים ששואלים אותי איך? או איפה האבא?הכי לא מתביישת לספר! מבנק הזרע! תודה לאל! מבחירה מרצון להיות משפחה חד הורית,כרגע. יש לי את הזכות לבלות עם הבת שלי, אנחנו מסתובבות בעולם בדיוק כפי שחלמתי, בגיל שמאפשר להיות בלי מסגרות של גן או בית ספר, פשוט לטייל. אני לא יודעת מתי עוד תהיה לנו הזדמנות כזו, וכמובן בשביל לעשות את זה אני מסבלטת את הבית שלי) וככה יכולה להרשות לעצמי את החוויה החד פעמית הזו כן!!!! אני אמיצה! וכן חרדתית! וכן אני גאה בעצמי! וכן קשה לשחרר אבל זה אפשרי! אני שולחת לכל מי שרואה את זה, לעצור את החיים לשחרר כל מה שאפשר ולהמשיך מחדש, להיות איפה שנעים ולגרום לדברים טובים לקרות 🥥❣️🏝️🛖
יוצרת לנו עולם ❤️ אני נתקלת לפעמים באנשים מבוישים ששואלים אותי איך? או איפה האבא?הכי לא מתביישת לספר! מבנק הזרע! תודה לאל! מבחירה מרצון להיות משפחה חד הורית,כרגע. יש לי את הזכות לבלות עם הבת שלי, אנחנו מסתובבות בעולם בדיוק כפי שחלמתי, בגיל שמאפשר להיות בלי מסגרות של גן או בית ספר, פשוט לטייל. אני לא יודעת מתי עוד תהיה לנו הזדמנות כזו, וכמובן בשביל לעשות את זה אני מסבלטת את הבית שלי) וככה יכולה להרשות לעצמי את החוויה החד פעמית הזו כן!!!! אני אמיצה! וכן חרדתית! וכן אני גאה בעצמי! וכן קשה לשחרר אבל זה אפשרי! אני שולחת לכל מי שרואה את זה, לעצור את החיים לשחרר כל מה שאפשר ולהמשיך מחדש, להיות איפה שנעים ולגרום לדברים טובים לקרות 🥥❣️🏝️🛖
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
❤️בתאילנד עם גוני המתוקה והטהורה, מטיילות במקומות קדושים. בוקר עכשיו. הבוקר שאחרי. אתמול היו יותר מ-80,000. שבוע הבא 180,000? וואו. מבולבלת. ברחתי? אני אמורה להיות שם עכשיו. למי יש כוח לזה… אני נושמת. אני עם התינוקת שלי, בונות את הקשר בשפיות, אולי מתרחקות כדי לקבל כוחות. אבל נראה שלא יעזור לאן אלך, אני חלק. השכן מהדלת ממול אומר שהכל אשליה. ״אל תשווי לשואה, אני שונא שעושים את זה” (הוא שונא שעושים את זה …) הוא אומר, ואני נחנקת בשקט. ולא רוצה להעביר את האנרגיה לגוני. מבקשת שנפסיק לדבר על זה. חושבת על הקושי שלי כאישה, כחד הורית, כעצמאית, כבת אדם שנוסעת בכביש, כמי שגדלה וראתה פיגועים ומלחמות מהילדות. חושבת על סיר הלחץ שהשארתי על אש בוערת. רק לפני שבוע וחצי השארתי את האחים שלי לבד עם ההורים המתעללים והדודים הפסיכוטיים, והוא ממשיך ואומר ״אי אפשר לשנות״. ״לא יהיה שינוי״. וממשיך: ״כל ההומואים ימשיכו להיות הומואים, לא הורגים פה אף אחד”. הוא מעשן את הג’וינט שלו, ואני אומרת לו “אני מרגישה כמו פליטת מלחמה. אני יודעת מה יהיה עוד שנה! זה או לשנות או ללכת. אני הלכתי כי כבר לא היה לי אוויר, וכי עוד אין לי מסגרת לבת שלי, או משפחה גדולה. חיפשתי שקט. והנה, אתה הלכת גם. לא נעים שם”. הוא בקושי מקשיב לי, ורק אומר ״את מגזימה״. אני מנסה לארגן את הרגשות והמחשבות שלי. ״אבל הכיבוש.. ו.. לא משנה אי אפשר באמת לדבר על זה..” . אני יודעת שאני הכי אינטואיטיבית, ושאני מקשיבה לאמא שאני. אני רוצה שפיות לבת שלי. אני רוצה שפיות לעצמי. כל כך עצוב לי על כל האחים האמיצים שלי שרוצים שינוי, בעוד אני מתביישת במדינה שלי כמו שהיא עכשיו. מביך אותי להגיד שאני ישראלית. ואני מפחדת לכתוב את זה כי אני יודעת את התגובות שיבואו בעוד 3…2…1… אבל נמאס לפחד! אני נסעתי כדי להיות עם הבת שלי בסביבה שלווה ושוויונית. אני אתכם, כל מי שיצא אתמול לכיכר, כל מי שמאמינים ומאמינות בשינוי, ויוצרים שינוי. אני מאמינה! וגאה בכן ובכם. תודה גם בשמי ובמיוחד בשם גוני. קצת תמונות מפה, וקצת ממי שנרטבו אתמול באומץ, אליהם אני מתגעגעת ובהן אני גאה. חיבוק.❣️
היום הראשון שלי ושל גוני בלי פרו הכלב..🖤
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
🖤סטייק לנמר השחור ועוד סטייק לנמר השחור וכך מיום הולדתי חוזרת למולדתי התעללותי לא עוד כי השנה אספיד את שאריות השחור ואל הצבעים אצעד אם הקבלה של השחור החיים עצמם 🖤. תודה פרו תנוח על משכבך בשלום אוהבת אותך
העולם אכל אותי לעס אותי וירק ואז אנשים דרכו עלי ומרחו והפכתי ללכלוך בנוף ונדבקתי לבגדים והתייבשתי בשמש והפכתי לגרגיר חול ואין מה לאכול כמה דקות.. ואני שוב עוף החול מי רוצה לאכול? אני כבר רגילה…
