לפלטפורמה הזו חוקים משלה והם משתנים כל הזמן ולמרות שאני יודעת את כיוון השינוי אני לא הולכת איתו ככ מהר יד ביד. תמיד הייתי כזו, לא אוהבת שכופים עלי להיות כמו כולם או מחליטים עלי. אני זוכרת שכשהייתי רבה עם אמא שלי כשהייתי קטנה כי שתינו היינו סופר רגישות, הייתי צועקת איזה משפט אחרון והולכת לחדר שלי, טורקת את הדלת ומסתגרת , מתבחבשת עם עצמי. אחרי זמן מה תמיד הבנתי שצריך להתנצל עכשיו, כי ככה זה היה בינינו. אז הייתי אוספת את עצמי ויוצאת להתנצל. במסדרון שחיבר בין החדר שלי לשלה היה חלל מעבר ואיכשהו אבא שלי תמיד היה תופס אותי בדרך אליה ואומר לי “לכי תבקשי סליחה מאמא, זה לא יפה” וזה בדיוק היה הרגע בו הייתי מסתובבת חזרה לחדר סוגרת את הדלת ו”דברו איתי”. המצפן הפנימי תמיד ידע מה הדבר “הנכון” לעשות. תמיד אפשר לרצות, תמיד אפשר לשחק אותה, תמיד אפשר לזייף. אבל הכוח שפעל בי היה כזה שאני עושה דברים רק מתוך רצון אישי שלי ובעיקר בזמן שנכון לי ולא משנה אם לפעמים זה לוקח יותר זמן ממה שמצופה. אולי סתם עקשנית ואולי הכי מחוברת אבל הילדה ההיא מזכירה לי כל הזמן שהכל בסדר והכל בסוף נופל בדיוק למקום הנכון ודרך של אחד היא לא דרך של אחר ותדעו שזה ממש ממש משחרר🌻🐛🦋🌼 @ilansportraits 📸
לפלטפורמה הזו חוקים משלה והם משתנים כל הזמן ולמרות שאני יודעת את כיוון השינוי אני לא הולכת איתו ככ מהר יד ביד. תמיד הייתי כזו, לא אוהבת שכופים עלי להיות כמו כולם או מחליטים עלי. אני זוכרת שכשהייתי רבה עם אמא שלי כשהייתי קטנה כי שתינו היינו סופר רגישות, הייתי צועקת איזה משפט אחרון והולכת לחדר שלי, טורקת את הדלת ומסתגרת , מתבחבשת עם עצמי. אחרי זמן מה תמיד הבנתי שצריך להתנצל עכשיו, כי ככה זה היה בינינו. אז הייתי אוספת את עצמי ויוצאת להתנצל. במסדרון שחיבר בין החדר שלי לשלה היה חלל מעבר ואיכשהו אבא שלי תמיד היה תופס אותי בדרך אליה ואומר לי “לכי תבקשי סליחה מאמא, זה לא יפה” וזה בדיוק היה הרגע בו הייתי מסתובבת חזרה לחדר סוגרת את הדלת ו”דברו איתי”. המצפן הפנימי תמיד ידע מה הדבר “הנכון” לעשות. תמיד אפשר לרצות, תמיד אפשר לשחק אותה, תמיד אפשר לזייף. אבל הכוח שפעל בי היה כזה שאני עושה דברים רק מתוך רצון אישי שלי ובעיקר בזמן שנכון לי ולא משנה אם לפעמים זה לוקח יותר זמן ממה שמצופה. אולי סתם עקשנית ואולי הכי מחוברת אבל הילדה ההיא מזכירה לי כל הזמן שהכל בסדר והכל בסוף נופל בדיוק למקום הנכון ודרך של אחד היא לא דרך של אחר ותדעו שזה ממש ממש משחרר🌻🐛🦋🌼 @ilansportraits 📸
לפלטפורמה הזו חוקים משלה והם משתנים כל הזמן ולמרות שאני יודעת את כיוון השינוי אני לא הולכת איתו ככ מהר יד ביד. תמיד הייתי כזו, לא אוהבת שכופים עלי להיות כמו כולם או מחליטים עלי. אני זוכרת שכשהייתי רבה עם אמא שלי כשהייתי קטנה כי שתינו היינו סופר רגישות, הייתי צועקת איזה משפט אחרון והולכת לחדר שלי, טורקת את הדלת ומסתגרת , מתבחבשת עם עצמי. אחרי זמן מה תמיד הבנתי שצריך להתנצל עכשיו, כי ככה זה היה בינינו. אז הייתי אוספת את עצמי ויוצאת להתנצל. במסדרון שחיבר בין החדר שלי לשלה היה חלל מעבר ואיכשהו אבא שלי תמיד היה תופס אותי בדרך אליה ואומר לי “לכי תבקשי סליחה מאמא, זה לא יפה” וזה בדיוק היה הרגע בו הייתי מסתובבת חזרה לחדר סוגרת את הדלת ו”דברו איתי”. המצפן הפנימי תמיד ידע מה הדבר “הנכון” לעשות. תמיד אפשר לרצות, תמיד אפשר לשחק אותה, תמיד אפשר לזייף. אבל הכוח שפעל בי היה כזה שאני עושה דברים רק מתוך רצון אישי שלי ובעיקר בזמן שנכון לי ולא משנה אם לפעמים זה לוקח יותר זמן ממה שמצופה. אולי סתם עקשנית ואולי הכי מחוברת אבל הילדה ההיא מזכירה לי כל הזמן שהכל בסדר והכל בסוף נופל בדיוק למקום הנכון ודרך של אחד היא לא דרך של אחר ותדעו שזה ממש ממש משחרר🌻🐛🦋🌼 @ilansportraits 📸
תודה רבה לאסף זגה הראשון לשמו שהכניס את רוח החג מתחת לכנפיה החרדות של הפרגית שהיא אני. זכינו מקום שני אבל ברור לנו שאין עלינו כי גם היינו מקוריים וגם הבאנו שוחד מטוגן בקופסה שזה ממש מחשבה מחוץ לקופסה. KFC Babe 🤟🏽 @asaf_zaga5 @b7theater
תודה רבה לאסף זגה הראשון לשמו שהכניס את רוח החג מתחת לכנפיה החרדות של הפרגית שהיא אני. זכינו מקום שני אבל ברור לנו שאין עלינו כי גם היינו מקוריים וגם הבאנו שוחד מטוגן בקופסה שזה ממש מחשבה מחוץ לקופסה. KFC Babe 🤟🏽 @asaf_zaga5 @b7theater
תודה רבה לאסף זגה הראשון לשמו שהכניס את רוח החג מתחת לכנפיה החרדות של הפרגית שהיא אני. זכינו מקום שני אבל ברור לנו שאין עלינו כי גם היינו מקוריים וגם הבאנו שוחד מטוגן בקופסה שזה ממש מחשבה מחוץ לקופסה. KFC Babe 🤟🏽 @asaf_zaga5 @b7theater
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
ב1999 יצא סרט מופתי בשם “צומת וולקן” שדיבר על להקת רוק בקריות שרק רוצה לטרוף את העולם אך חברי הלהקה והאנשים לצידם נתקלים בהרבה מכשולים בדרך. הגשמה ומימוש עצמי פלוס בעבוע פנימי שהולך וגובר כשברקע מלחמת יום הכיפורים גורמים לסיפור להסתבך קצת. היום אנחנו עולים עם הגרסה הבימתית של הסיפור הזה. אני מתרגשת ושמחה לגלם את אידה, העולה, המשתלבת, שרוצה להוכיח שהיא ראויה ושוות ערך. שלומדת שאפשר לבנות בית גם כשהקרקע מתחת לרגליים נשמטת. נקודות החיבור שלי להצגה די ברורות ואין כיף גדול מלספר סיפור של חברה שכל אחד מאיתנו יכול למצא בה מישהו להזדהות איתו. Wish me luck ובואו לצפות ♥️ @b7theater @e1dar
זה תקופה של הרגלים רעים שנדחפים החוצה ומתפנה לו המון מקום לחדשים וטובים יותר. זה קצת הזוי להתלהב מאימונים הרי הייתי רקדנית 12 שנים ואז עזבתי כי נשבר הגוף (ואולי קצת הרוח) וכמעט עשור (!) לא זזתי. ואז כשסוף סוף חזרתי לזה האימונים שבחרתי (שהיו מצויינים יש לציין) אבל לא מדויקים לי שוב שברו אותי ונשארתי עומדת במקום, מאוכזבת מעצמי. כמה חשוב זה לדייק את מה שעושה לנו טוב. ועכשיו זו כבר תקופה יפה, 7 חודשים של התמדה אמיתית, של התחייבויות לעצמי בה הגוף מתחזק וכך גם האיזון בפנים. השקט מפלס לו מקום. למדתי לנשום לתוך הכאב וממש להרגיש אותו משתחרר, למדתי לברוח למחשבות מרימות כשקשה פיזית והבנתי שהכל באמת בראש . צריך רק לרצות מספיק. פה בווידאו לקחתי שיעור חדש, קשה מאוד אבל הוא כן מדוייק ונראה לי שבהמשך- יהיה קטן עלי. ובהזדמנות אני גם אספר לכם מאיזה הרגל אני נפטרת אבל זה רק אחרי שאפרד ממנו סופית כי אני הבחורה הזו שמנסה תמיד לעמוד מאחורי המילה שלה מול עצמה קודם ורק אחרי זה מול שאר העולם♥️
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
אני משחקת ב״המועדון״ שזו לא הצגה אלא ממש אירוע אמנותי סודי שמזמין את הצופים שלו לקחת חלק במסיבה פרטית פנטסטית מהפנטת ומעוררת חושים. בכדי להכנס למועדון, צריך להסכים להגיע ללוקיישן סודי, לחתום על הסכם סודיות, ולהכניס את הטלפון למעטפה (מה, בלי טלפון?!) ואז בפנים, תחכה לכם חוויה שלא חוויתם עד היום. כל פעם שאני שם אני נזכרת כמה תאטרון יכול להגיע במגוון צורות, שהוא למעשה פעימה חזקה ומורגשת בגוף, של השחקן ושל הצופה. של קבוצה שמגוייסת לחוות משהו עוצמתי יחד ועבורי זוהי תחושה אמיתית של כאן ועכשיו, של נוכחות מוחלטת. של שחרור וחיים. מה גורם לכם להרגיש ככה? ספרו לי.
“נשמח לעבור ליוון ” חלק א’ – סנטוריני/ גלויות ותיירות/ בעלי וחתול/ רכב מס 1 לחופשה/ וידאו של תיירים מורדים בסוף. 🧿🤍🦋💙🇬🇷
“נשמח לעבור ליוון ” חלק א’ – סנטוריני/ גלויות ותיירות/ בעלי וחתול/ רכב מס 1 לחופשה/ וידאו של תיירים מורדים בסוף. 🧿🤍🦋💙🇬🇷
זו לא שיערה לבנה זה בלונד
בוקר ראשון לשבוע טכני של הצגה חדשה בתאטרון חדש וזה מרגש אותי מאוד ואני רוצה לזכור את הרגע הזה. ותודה על הקאסט שלצידי, אני אוהבת אותם אחד אחד. תאטרון ב”ש- צומת וולקן החל מה20.2 🙏🏼💛
