Actress Hili Yalon HD Instagram Photos and Wallpapers February 2024

מי אני? ‏שחקנית . רק שחקנית יכולה לכתוב כאלה דברים ולא כתבתי מאז ה 7.10 , כי איך אפשר? ליבי נחרט בעוד שריטה. מי אני, מה אני? יהודיה? נפש יהודיה לאמא ואבא אתאיסטים? מה אני מה? אני הבת אדם הבודדה ביותר בעולם כולו כמו כולם. ומה עכשיו? רק אמונה. אמונה, רק אמונה. עיניים של יום הולדת חוגגות התבגרות, רואות את השנים עייפות ..ואני מחכה. קניתי מזוזות כי אני יהודיה ,וגם ארגזים לאריזה כדאי להגיע לארץ רחוקה? לאן אלך לאן? אם הייתי יודעת הייתי כבר ..יקר לי, חנוק לי ,צפוף לי, עצוב לי, קפואה על שקיעתה של מדינה . יום הולדת לבת האדם הבודדה בעולם כולו כמו כולם . לפחות אישה שלמה🤍 שמחה ברוב הזמן ,משלמת מחיר של פעם בשנה, חופשיה ובודדה כמו כמה .. ‏מחכה לשבים מעזה ,מחכה לחטופים ,לחיילים, מחכה לשנים שאולי יספיקו לאחות את הכאב ,אולי כבר לא יהיה עד אז ,כי איך אפשר לאחות? ‏גאה באלו האסרטיביים ,כואבת את הפוסט טראומטים ,סליחה לכולם! זאת היום הולדת שלי ! ואני אבכה אם ארצה !

מה הקטע של להשאיר את הילדה בגן?🤍 ‏תפסתי שיחה עם אמא מנוסה..

אני מרגישה בכלא לפעמים,למה לפעמים? כי זה כמו גלים יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליהם תודה: יש לי בית ,ילדה טפו טפו אבל הציפוצופים מהצומת,ריח המקדונלד, הבדידות שתוקפת לפעמים, החורף המתקרב, הקייץ המתיש.. אבל יש לי אבא שאוהב אותי ,יש לי חברים ,יש לי וכו.. וככה זה לופ האם זה הכל? ולחפש מקום עם יותר רווחה? לתל אביב כבר לא אחזור, גם הערבה וגם הצפון נהיו צפופים אין שעה בלי פקקים והחוץ סוגר עלי, וכשאני נושמת יש בי מעיין של ידע להעביר סדנאות,שיחות והאש הטהורה הפנימית. אלו חיים.. קשה לי לחשוב על יצירת יחסים זוגיים או חברייים בימים אלו כי הרי כולם נגועים עכשיו בלחץ הכלכלי זמנים לחוצים וחדשות החוץ ,כולם מרוכזים בעצמם בלית ברירה ואני מתגעגעת לרגעים הקטנים להתבונן בחילזון המגיח להתלהב מריח היסמין בפקק האחרון ראיתי ציפורים ופצחתי בבכי אני מצטערת שהאדמה פה נגזלת ונעלמת לחיות ולטבע ולתוך בטון הארץ הקטנה שלנו ביער טרקטורונים ואופנועים,הכל הומה, אולי זה החגים.. שיעברו כבר! למישהו יש זמן להנות מהם בכלל? ואני? אני אולי לא תכננתי נכון.. אני מרגישה בכלא לפעמים ואני בשלב בוגר של הכלה, של סבלנות, שלב שאומר שהחיים הם גם וגם ושזה גל שיעבור המטפלת שלי אומרת שפעם מזמן הייתי שוברת את הכלים.. אוף! גם עכשיו בא לי..אני מפחדת זה טבעי שאני מפחדת נכון? כן! זה טבעי. בעצם כל מה שנשאר זה לנשום, ולהגיד תודה לחכות שהגל יחלוף וגם כמו בסיפור פנדורה כשהשדים צצים להישאר עם אמונה כי היא הכי חמודה..🤍

אני מרגישה בכלא לפעמים,למה לפעמים? כי זה כמו גלים יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליהם תודה: יש לי בית ,ילדה טפו טפו אבל הציפוצופים מהצומת,ריח המקדונלד, הבדידות שתוקפת לפעמים, החורף המתקרב, הקייץ המתיש.. אבל יש לי אבא שאוהב אותי ,יש לי חברים ,יש לי וכו.. וככה זה לופ האם זה הכל? ולחפש מקום עם יותר רווחה? לתל אביב כבר לא אחזור, גם הערבה וגם הצפון נהיו צפופים אין שעה בלי פקקים והחוץ סוגר עלי, וכשאני נושמת יש בי מעיין של ידע להעביר סדנאות,שיחות והאש הטהורה הפנימית. אלו חיים.. קשה לי לחשוב על יצירת יחסים זוגיים או חברייים בימים אלו כי הרי כולם נגועים עכשיו בלחץ הכלכלי זמנים לחוצים וחדשות החוץ ,כולם מרוכזים בעצמם בלית ברירה ואני מתגעגעת לרגעים הקטנים להתבונן בחילזון המגיח להתלהב מריח היסמין בפקק האחרון ראיתי ציפורים ופצחתי בבכי אני מצטערת שהאדמה פה נגזלת ונעלמת לחיות ולטבע ולתוך בטון הארץ הקטנה שלנו ביער טרקטורונים ואופנועים,הכל הומה, אולי זה החגים.. שיעברו כבר! למישהו יש זמן להנות מהם בכלל? ואני? אני אולי לא תכננתי נכון.. אני מרגישה בכלא לפעמים ואני בשלב בוגר של הכלה, של סבלנות, שלב שאומר שהחיים הם גם וגם ושזה גל שיעבור המטפלת שלי אומרת שפעם מזמן הייתי שוברת את הכלים.. אוף! גם עכשיו בא לי..אני מפחדת זה טבעי שאני מפחדת נכון? כן! זה טבעי. בעצם כל מה שנשאר זה לנשום, ולהגיד תודה לחכות שהגל יחלוף וגם כמו בסיפור פנדורה כשהשדים צצים להישאר עם אמונה כי היא הכי חמודה..🤍

אני מרגישה בכלא לפעמים,למה לפעמים? כי זה כמו גלים יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליהם תודה: יש לי בית ,ילדה טפו טפו אבל הציפוצופים מהצומת,ריח המקדונלד, הבדידות שתוקפת לפעמים, החורף המתקרב, הקייץ המתיש.. אבל יש לי אבא שאוהב אותי ,יש לי חברים ,יש לי וכו.. וככה זה לופ האם זה הכל? ולחפש מקום עם יותר רווחה? לתל אביב כבר לא אחזור, גם הערבה וגם הצפון נהיו צפופים אין שעה בלי פקקים והחוץ סוגר עלי, וכשאני נושמת יש בי מעיין של ידע להעביר סדנאות,שיחות והאש הטהורה הפנימית. אלו חיים.. קשה לי לחשוב על יצירת יחסים זוגיים או חברייים בימים אלו כי הרי כולם נגועים עכשיו בלחץ הכלכלי זמנים לחוצים וחדשות החוץ ,כולם מרוכזים בעצמם בלית ברירה ואני מתגעגעת לרגעים הקטנים להתבונן בחילזון המגיח להתלהב מריח היסמין בפקק האחרון ראיתי ציפורים ופצחתי בבכי אני מצטערת שהאדמה פה נגזלת ונעלמת לחיות ולטבע ולתוך בטון הארץ הקטנה שלנו ביער טרקטורונים ואופנועים,הכל הומה, אולי זה החגים.. שיעברו כבר! למישהו יש זמן להנות מהם בכלל? ואני? אני אולי לא תכננתי נכון.. אני מרגישה בכלא לפעמים ואני בשלב בוגר של הכלה, של סבלנות, שלב שאומר שהחיים הם גם וגם ושזה גל שיעבור המטפלת שלי אומרת שפעם מזמן הייתי שוברת את הכלים.. אוף! גם עכשיו בא לי..אני מפחדת זה טבעי שאני מפחדת נכון? כן! זה טבעי. בעצם כל מה שנשאר זה לנשום, ולהגיד תודה לחכות שהגל יחלוף וגם כמו בסיפור פנדורה כשהשדים צצים להישאר עם אמונה כי היא הכי חמודה..🤍

אני מרגישה בכלא לפעמים,למה לפעמים? כי זה כמו גלים יש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליהם תודה: יש לי בית ,ילדה טפו טפו אבל הציפוצופים מהצומת,ריח המקדונלד, הבדידות שתוקפת לפעמים, החורף המתקרב, הקייץ המתיש.. אבל יש לי אבא שאוהב אותי ,יש לי חברים ,יש לי וכו.. וככה זה לופ האם זה הכל? ולחפש מקום עם יותר רווחה? לתל אביב כבר לא אחזור, גם הערבה וגם הצפון נהיו צפופים אין שעה בלי פקקים והחוץ סוגר עלי, וכשאני נושמת יש בי מעיין של ידע להעביר סדנאות,שיחות והאש הטהורה הפנימית. אלו חיים.. קשה לי לחשוב על יצירת יחסים זוגיים או חברייים בימים אלו כי הרי כולם נגועים עכשיו בלחץ הכלכלי זמנים לחוצים וחדשות החוץ ,כולם מרוכזים בעצמם בלית ברירה ואני מתגעגעת לרגעים הקטנים להתבונן בחילזון המגיח להתלהב מריח היסמין בפקק האחרון ראיתי ציפורים ופצחתי בבכי אני מצטערת שהאדמה פה נגזלת ונעלמת לחיות ולטבע ולתוך בטון הארץ הקטנה שלנו ביער טרקטורונים ואופנועים,הכל הומה, אולי זה החגים.. שיעברו כבר! למישהו יש זמן להנות מהם בכלל? ואני? אני אולי לא תכננתי נכון.. אני מרגישה בכלא לפעמים ואני בשלב בוגר של הכלה, של סבלנות, שלב שאומר שהחיים הם גם וגם ושזה גל שיעבור המטפלת שלי אומרת שפעם מזמן הייתי שוברת את הכלים.. אוף! גם עכשיו בא לי..אני מפחדת זה טבעי שאני מפחדת נכון? כן! זה טבעי. בעצם כל מה שנשאר זה לנשום, ולהגיד תודה לחכות שהגל יחלוף וגם כמו בסיפור פנדורה כשהשדים צצים להישאר עם אמונה כי היא הכי חמודה..🤍