אתה האיש הכי אציל נפש שאני מכירה עידן. אין עוד אנשים כמוך. אין פרטנרים כמוך. הלב הטהור והנדיב שלך פועם חזק תמיד. אהבת האדם שלך הולכת תמיד רגע לפני החיוך המבויש שלך.
כבר שעות אני מחזיקה חזק בפנים תפילה. לחבר אהוב כל כך. לנשמה יפה ומיוחדת. מ ה 7 באוקטובר אתה נלחם כמו אריה. עם כל הילדים הכי טובים שלנו. אתה גיבור עידן. אני אוהבת אותך. מחכה כל כך לראות את העיניים הטובות שלך. ליבי עם כל המשפחות שממשיכות לשלם מחיר קשה מנשוא על הלחימה על המולדת היפה שלנו.
יפי הבלורית והתואר (והטוהר).
עידן תבריא מהר. מחכים לך❤️🩹 @idan_amedi
Truly the best of the best. My Partner. My close friend. Been fighting like a lion since October 7th. I’m prying for you my dearest. I know you. And I know you’ll be alright because there’s simply no other way❤️🩹 IDAN.
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
מילות מלחמה.
אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת. אף פעם לא חרב עלי ככה העולם. על כולנו. כעם. כאנשים. נפרדים. וביחד.
כמה מחירים יש למלחמה הזאת. כמה זוויות.
כמה אכזבות. כמה פחד. אלוהים הפחד.
אני ניסיתי לכתוב. ימים שבועות. ולא הצלחתי. הרשתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג. רק לאח שלי.
רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא.
כמה פחדתי לכתוב.
פחדתי לפחד.
פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות. ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותם? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות?
אסור! בתכלית! פשוט אסור.
אסור לחשוב. אסור לדבר. אסור לכתוב. אסור אסור אסור. לא לנשום. לא אנחת רווחה.
רק לחכות לטלפון. רק להודעה.
הכי ציער אותי לראות איך אמא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד. וגם אמא שלי.
כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי. ראיתי אותו מוטל עייף שחוט ממחשבות. מחיכיון. מחוסר אונים. ומהפחד.
הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף. והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
אני יודעת שכולנו צללנו ביחד. מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו. נמנעים.
לראות את העיניים הטובות החכמות שלך. את הדרך ארץ. אני גאה בך. בכל נימי נפשי.
אני רק אחות של מישהו. שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות.
על האמהות.
כולנו ביחד גם בזה.
גם בפחד מהפחד.
גם בתקווה.
גם באומץ.
מחזיקים חזק עכשיו. כי ככה אנחנו.
תחזור.
תחזרו.
כולם.
@almog_shimon
ראש השנה.
ואיזו שנה זאת היתה.
אם היו מבקשים ממני לכתוב אותה כמשאלה, לא הייתי מצליחה לפרט את הפאר שהיה בה. ואת החסד.
ודווקא אלה הדברים הנסתרים מן העין שאני מדברת עליהם – על ההבנות הרכות שהיו לי ביני לביני.
התאמנתי הרבה השנה. להיות טובה יותר בדברים שלא הצלחתי בעבר.
ביקשתי שאצליח להגיד את הדברים שיושבים אצלי, ושאני לא תמיד מצליחה לומר.
ביקשתי להיות סבלנית יותר, ברגעי מאבק קשים, איפה שקשה לי ואני לא יכולה לשאת את הפגיעות.
ביקשתי להיות חזקה מספיק, כדי להראות לעולם בחוץ כמה אני שברירית.
ביקשתי להצליח לסמוך על עצמי, על רחשי ליבי השקטים, שמתעקשים להוליך אותי בדרכי שלי, גם כשיש קולות רמים יותר שנשמעים, אבל אינם שלי.
ועוד. ועוד. ועוד.
אני מאחלת לי וגם לכם, שלא יפסיק. כל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו. שנהיה מספיק שקטים כדי לראות שזה קורה. ומספיק אמיצים לצאת לדרך.
שנה טובה ומתוקה.
Thank you @michaelkors for having me 💫
יום שישי, הלכנו להתנדב בחממת עגבניות במושב דור לכבוד היומולדת של עידו.
אדם מבין הרבה דברים כשהוא קרוב כל כך לטבע. כשנוגעים כל כך קרוב בדברים חיים ונושמים, שכל פעולתם מרוכזת בפעולת החיים.
אדם מבין, שיש הרבה דברים שמתים ומתכלים. אבל שהכל בסוף צומח מחדש.
כמו הטבע. גם רוח האדם.
למרות שיש ימים שאני מרגישה כל כך עמוק באדמה, הענפים הירוקים הזכירו לי שאני צומחת מחדש. שאין ברירה אחרת.
@idotadmor_official @shalevlavan @yoniso
Shine bright like a diamond 💫
Shine bright like a diamond 💫
Shine bright like a diamond 💫
No words. 💔 We Will Prevail
#hamasisisis
#standwithus
#shabbatmassacre
#theworldmustknow
היום, תוכנית אחרונה וחביבה שלנו.
מתוקה במיוחד.
נקראנו כולנו לדגל בשביל עמותת ״לתת״.
לתת הוא הארגון החברתי הגדול, המרכזי והמוביל בכל הקשור לצמצום עוני ואי בטחון תזונתי בישראל.
האימפקט של לתת בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהארגון מסייע לאורך כל השנה (לא רק לקראת החגים!) באופן קבוע ל-95,000 משפחות, קשישים וניצולי שואה נזקקים שחיים בעוני ובאי בטחון תזונתי חמור.
היום יש לנו הזדמנות יקרה מפז, להעניק לאלו הזקוקים לכך ביותר.
כל אחד לפי הכיס שלו.
כל אחד כמה שהוא יכול.
וביחד נתגייס ונגייס עבור אלה שכרגע, אינם יכולים.
שנה טוב ומתוקה ונהדרת לככוווווווווווללללם🤍 @latet_
@dancing.with.stars.il
@keshet12
GLAM BY
Styling: @mazalhason
Make up: @tehillagottlieb
Hair: @edenyeru
Dress: @lizmartinezprivate
Bling: @hstern_israel
The dawn of October 7th 2023.
WE WILL PREVAIL!
#standwithisrael
חודש. איך ייתכן. ככל שעובר הזמן, הזמן והמרחק מאבדים את המשמעות שלהם.
אתם פה. כל כך קרובים. אפשר כמעט לגעת. וזה קרה ממש אתמול.
אבל אי אפשר לגעת. ואי אפשר לעצור את הזמן.
אני לא מכירה אתכם. אבל אתם משפחה שלי. של כולנו. כל כמה דקות, בין מצמצוץ אחד לשני, אני איתכם שם. כי הראש לא נותן אחרת. והלב לא נותן אחרת. ואני רוצה להכנס ולהביא אתכם בעצמי. ולשבר כל מכשול בדרך!
הגוף שלי עוצר בתוכו זעקה שלא נגמרת. וכואב לי כל כך.
הנפש מטבעה סתגלנית היא. ואני לעולם לא אתן לה להסתגל. אסור לאף אחד מאיתנו להרשות שזה יקרה. נעשה הכל! הכל כדי שתחזרו!
אני מתפללת כל לילה וכל בוקר שתחזרו אלינו ואיתכם יחזור גם הלב.
אני לא מכירה אתכם. אבל אני אתם.
#bringthemhomenow
It’s been a month. How can it be? As time goes by, time and distance lose their meaning. You’re here. You’re so close we can almost touch you. And this all happened yesterday. But we can’t reach you, and no one can stop time.
I don’t know you, but you’re my family.
Every few minutes, with a blink of an eye, I’m there with you. Because my mind tells me so. My heart tells me so. Because it cannot be any other way!
I keep wishing I could get you out myself. Overcoming any obstacles.
My body is aching with the loudest scream.
We will do everything and anything to bring you back home. The world should too!
Every morning and every night I pray to have you back. To have our hearts back.
I don’t know you. But I Am YOU. #bringthemhomenow
השקט שאחרי הסערה🌿
השקט שאחרי הסערה🌿
ליליאן ברטו ורונה לי שמעון – ״הילד החולם״ מאת חנוך לוין.
מתוך המיצב התיאטרלי בשיתוף שחקני התיאטרון הלאומי הבימה יחד עם מיצב ״המיטות הריקות״ המונה כ-241 מיטות כמספר החטופים והחטופות.
צילום: שיר מוסן ויובל פינקל
עריכה: שיר מוסן
