קצת מהשבוע האחרון. ימים קשים ומאתגרים עוברים עלינו. מה שעוזר לי לשרוד ולהמשיך להאמין בטוב ובעם שלנו, זה להבין כיצד אני יכולה להמשיך לפעול באופן אישי. בדברים קטנים ובדברים יותר משמעותיים . מה אנחנו יכולים ויכולות לעשות בשביל להשפיע , לשנות , להמשיך לזוז. מודה על הזכות לקחת בהופעות הבריגדה מרוממות רוח לחיילים ולמילואימניקים. החברים פה של סיירת חרוב לא ראו את הבית שלהם כבר שלושה כמעט 4 חודשים. אחד מהם אמר לי נתתן לנו אנרגיה לשבועיים. זה הדדי אחי. תודה לכם. בסרטון השני אני מקדישה שיר לבן דודה שלי עופר שהוא חלק מהסיירת הזו ונפצע בעזה ולצערי לא היה איתנו. אבל עלה בוידאו והיה איתנו בלב. בתמונה האחרונה אפשר לראות את פצצת התאורה שראינו מעך חאן יונס בדרך חזרה הביתה בנסיונות החילוץ מהאסון הנורא . לא נפסיק לרקוד לא נפסיק לשיר ולא נפסיק להאמין בטוב. עלות השחר מחכים לך
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
קצת מהבחירות שלי🖤
🖤 By @tal_abudi MU @tali_power Hair @sagidahary Style @tomeralmoznino
🖤 By @tal_abudi MU @tali_power Hair @sagidahary Style @tomeralmoznino
🖤 By @tal_abudi MU @tali_power Hair @sagidahary Style @tomeralmoznino
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
קשה לשאת את ההווה בזמן משבר. הלב רוצה לחזור לעבר , למי שהיינו רגע לפני שהכל השתבש. הראש רוצה להכנס למנהרת זמן ולצאת בעתיד. ״שנה מהיום״- אולי שם נתעורר ״ליום חדש ונפלא״. הכל רק לא לסחוב את היום הזה. את ההווה שמתמשך עלינו מהשבת של השביעי באוקטובר. ההווה המתמשך המקשה להמשיך, להאמין, לקוות, ופשוט לחיות את ההווה . הפשוט והיפה . בלי תחושת האשמה שרובצת מעלינו ומתחתנו בכל רגע נתון. בלי הייאוש והפחד. אולי הרגשות הכי פעילים בתקופת משבר הם געגוע וכמיהה. געגוע למה שהיה . למחשבות שחשבנו לפני, לחלומות שהיו לנו. כמיהה למה שעוד יהיה. לבוקר שפותחים את העיניים והלב לא מתכווץ. רק לא ההווה הזה. המתמשך הזה. המבט לשמיים מחפש סימן, או אולי הקול של יונתן שיגיד לנו ״ חבריםםםם בעוד חודשיים ירד פה גשם״ ואמא תחבק את הבן שלה שיחזור. מה עוזר לכם להצליח לעבור את היום לדמיין תמונת מציאות שנותנת נחמה ? מצרפת בפוסט נחמות שלי. לשיר ( יש יגידו לצרוח) בקול רם מבלי לחשוב איך נשמע, לרקוד, המשפחה שלי, הילדים שלי, הטבע העבודה. תודה עליכם. ותודה לקבוצת התלמוד המופלאה שלי ובראשה מורתנו חיה גלבוע שבהשראתן ובהשראת שיעור הבוקר שלנו נכתב הפוסט. @chayagilboa
לא לדבר על. לעשות את. אז הנה – הדבר שאתם עומדים לשמוע ממני זה בסך הכל הדבר שברגע מסויים הסכמתי לשמוע בתוכי. בביוגרפיה של כולנו יש רגעים של שבר או חשיכה עמוקה. ההסתרה, ההתחמקות או הנסיון לשטשט את הרגעים האילו, רק מעמיקה את הבור שנזרקנו אליו. אבל אני גיליתי, במו כאביי אני גיליתי, שאפשר לשנות את הנרטיב. להדליק את המצלמה השנייה ולצלם את אותו הסיפור מזוית אחרת. מחכה לכן בהתרגשות גדולה. רכישת כרטיסים בביו . צילום @tal_abudi איפור @tali_power שיער @sagidahary סטייל @tomeralmoznino מילים ותמיכה @chayagilboa בניית הרצאה @michaldanenberg
