לפני 9 חודשים נגמרה הסדרה שלנו.
וזה אולי משהו שהדחקתי.. ככה, כשלא בא לי להתמודד. זה קל לי..
רציתי לכתוב משהו לכבוד הסיום אבל לא ידעתי איך להיפרד,
ואולי אני עדיין מנסה למצוא את המילים, אבל אני לא יודעת אם יש משהו שאכתוב שיוכל באמת לסכם.. אז עדיף לא לנסות. אני פשוט אגיד שזאת היתה החוויה הכי משוגעת שחוויתי.
מהאודישן שקיבלתי למייל לפני שנתיים, לתוך חודשים ארוכים של מאצ׳ים וחזרות כשכל שחקן רקדן זמר דוגמן וחזאי פוקדים יום יום.
וכשהפאזל הורכב ואריק, ניבר, דני, אדם, יפתח, יוסי ועוד רבים וטובים נכנסו לתמונה הרגשתי שהקשה מאחורינו..
לא ידעתי אז שאני עומדת להכנס לרכבת ההרים המסחררת ביותר בחיי.
ומהר מאוד מצאתי את עצמי מול הדס, הבמאית שלי שלימים הפכה לבן אדם שאני ליטרלי מדברת איתו הכי הרבה בחיי! הזוגיות שיצרנו לחצה לנו על כל הכפתורים, איימה לנפץ לי את כל מה שבניתי וחשבתי שמגן עליי. העזנו לקפוץ ראש ככ הרבה פעמים בלי לדעת שאלו יהפכו לקפיצות קוונטיות, שירחיבו אותי ויחזקו אותי. ויהפכו לי את כל מה שחשבתי שאני יודעת על אומנות ועל החיים ואיזה כיף לי שנפגשנו. ואיזה כיף לנו שהצלחנו. וסמכנו אחת על השניה.
תודה לך הדס שלקחת אותי למסע הזה,
ותודה לדניאל שלימדה אותי שמותר להיות הכל, רכה וגם חזקה וגם מתוקה וגם סתומה.
כמה געגוע, שורף בלב ❤️🔥
ועכשיו אנחנו מועמדים לטקס פרסי האקדמיה וזה מרגש אותי מאוד.. אז תודה על ההזדמנות חברי אקדמיה יקרים, מקווה שהצלחנו לגעת
