Yedidia Vital Instagram – ממשיך לגלול אחורה לתמונה האחרונה שצילמתי לפני ה-7/10. ערב קודם לכן. צילמתי כדי לתעד את הפיג’מה החדשה, זה הכל. ונותרתי עם דימוי נצחי לשלווה, ביטחון ותמימות טוטאלית .
העולם התהפך מתוך עצמו כמו גרב בחודש שעבר, וכל הזמן הזה, אני מודה, אני מושקע רק בלשמר את המצב שבתמונה. רק שתמשיך לישון, מוגנת, במיטה שלה. רק שלא תדע. שהכאב והשכול והחוסר והזעקה, הכלל אנושיים וגם אלה הפרטיים שנגעו במשפחתי, לא יחלפו ליד האוזן שלה.
זה אפשר בכלל? לגונן על התודעה שלה מרמת האלימות הבלתי נסבלת שגעתה אל פני האדמה, שמציפה אותנו, שמתקיפה אותנו, שבוקעת מתוכנו?
זה מרגיש שלא. זה מרגיש שהתמונה הזו מהשישה באוקטובר היא גלויה של אשליה שהאמנתי שהיא החיים: אני יכול להגן על הבת שלי מפני כל רע. ועכשיו אני גדוש בפחד, יומיומי, שמשהו באמת רע יכול לקרות לה. וזה כי משהו רע באמת קרה. וקורה. הרוע הפך כל כך מוחשי בחודש האחרון, שכל מעטפת של תחושת אחזקה שהיתה לי נסדקה. כל מה שחשבתי על מה שאני יודע ומאמין בו, התעוות.
אני מסביר לעצמי בראש – שזו רק תחושה. שכוח החיים חזק יותר. אבל תכלס אני מרגיש חלש. אתה לא רוצה, כהורה, להרגיש כל כך חלש. הייתי רוצה להיסחף בהתחזקות של א.נשים סביבי שמתמלאים בכל מיני סוגים של אמונה. אמונה בכוחות עליונים, אמונה בכוחות צבאיים, אמונה בנחת הזרוע, אמונה באיזה “אנחנו” עוצמתי, אמונה באיזה “ניצחון”. ואני מלקה את עצמי, שאני מתבוסס בחוויית הפסד עמוקה כל כך. מלחמה. היא תמיד מרגישה לי כמו הפסד, וכל מה שאני רוצה זה לא להיות. אבל אני חייב להיות, בשבילה. אז סוחב יום אחרי יום. מותר? לסחוב ולהיות חלש קצת? כל השלטים ברחובות אוסרים עלי. מותר? נדמה לי שלהתנתק ולזייף עוצמה שאיננה רק מחליש אותי עוד יותר כרגע. בבקשה שאפשר יהיה. לגלול את החיים אחורה ליום שלפני, הרי אי אפשר.
אז רק תמונה. מנסה לקחת ממנה כוח. ולתת כוח למי שאני חייב לתת לה. למרות שהיא זו שבעצם נותנת לי. למרות שהילד הישן בשלווה שבתוכי, לא מצליח להירדם. למרות שיש ילדים שישנים מחוץ למיטתם, מחוץ לבתיהם, מחוץ לזרועות הוריהם. ויש ילדים שאינם. וכל יום עוד. הדעת לא סובלת את זה. אני נושם, ומתפלל. במילים מבולבלות, וכוונה עמוקה. שלום. | Posted on 07/Nov/2023 14:05:56
